הגאון מווילנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגאון רבי אליהו מווילנה
רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797) הידוע כהגאון רבי אליהו (בר"ת: הגר"א), הגאון מווילנה, הגאון החסיד ואף רק בשם הגאון, נחשב לאחד מעמודי התווך של היהדות התלמודית לדורותיה. גאון במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בו, והעם התייחס אליו באהבה ובהערצה שאין דומה לה. הוא היה ידוע בצניעותו ובפשטות הליכותיו, וסירב לשמש ברבנות של וילנה, בשל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגאון רבי אליהו מווילנה
רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797) הידוע כהגאון רבי אליהו (בר"ת: הגר"א), הגאון מווילנה, הגאון החסיד ואף רק בשם הגאון, נחשב לאחד מעמודי התווך של היהדות התלמודית לדורותיה. גאון במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בו, והעם התייחס אליו באהבה ובהערצה שאין דומה לה. הוא היה ידוע בצניעותו ובפשטות הליכותיו, וסירב לשמש ברבנות של וילנה, בשל
תולדותיו
הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[1] (23 באפריל 1720). לפי המסורת הוא נולד בעיר סלץ (סעלץ) שליד בריסק שבליטא שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, אולם יש סברה שנולד בווילנה. בגיל 6 אובחן כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק שלמד מאביו. למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית הידוע בכינויו ה"פני משה". בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.
הגאון מווילנא
הוא נשא לאשה את חנה (1724–1772), בתו של יהודה לייב מקיידן. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה נשא את האלמנה גיטל, בתו של מאיר לונץ מקלם. כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה והם:
בת (שמה לא ידוע) (1741–1756), נפטרה בנעוריה.
חינה (1748–1806), שנישאה לזלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו למשה מפינסק.
פסיה בתיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי.
שלמה זלמן וילנר (1758–1780).
יהודה לייב וילנר (1764–1816).
אברהם וילנר (1765–1808).
טאובה (1768–1812), נישאה לאורי שרגא פייבוש מדוברובנו.
בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נמצאה חתימתו של הגאון בספרייה הבודליאנית באוקספורד שבבריטניה.
במשך השנים התגורר הגר"א בוילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.
הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. המסורת מספרת כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, כשכל עיתותיו מסורים אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.
הגר"א נפטר בי"ט בתשרי ה'תקנ"ח (9 באוקטובר 1797) בווילנה שבליטא.
הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[1] (23 באפריל 1720). לפי המסורת הוא נולד בעיר סלץ (סעלץ) שליד בריסק שבליטא שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, אולם יש סברה שנולד בווילנה. בגיל 6 אובחן כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק שלמד מאביו. למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית הידוע בכינויו ה"פני משה". בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.
הגאון מווילנא
הוא נשא לאשה את חנה (1724–1772), בתו של יהודה לייב מקיידן. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה נשא את האלמנה גיטל, בתו של מאיר לונץ מקלם. כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה והם:
בת (שמה לא ידוע) (1741–1756), נפטרה בנעוריה.
חינה (1748–1806), שנישאה לזלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו למשה מפינסק.
פסיה בתיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי.
שלמה זלמן וילנר (1758–1780).
יהודה לייב וילנר (1764–1816).
אברהם וילנר (1765–1808).
טאובה (1768–1812), נישאה לאורי שרגא פייבוש מדוברובנו.
בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נמצאה חתימתו של הגאון בספרייה הבודליאנית באוקספורד שבבריטניה.
במשך השנים התגורר הגר"א בוילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.
הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. המסורת מספרת כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, כשכל עיתותיו מסורים אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.
הגר"א נפטר בי"ט בתשרי ה'תקנ"ח (9 באוקטובר 1797) בווילנה שבליטא.
Комментариев нет:
Отправить комментарий